דף הבית אודות האתר מפת האתר הוסף למועדפים שלח לחבר
קלאבים
איסטנבול
יעדי נופש
טיולים ותרמילאים
ספא ומרפא
ספורט בטורקיה
היסטוריה
טורקיה בוידאו
עסקים בטורקיה
תדמית טורקיה
חיפוש באתר
netravel

  -----------------------------------------------------

הכנס לפורום הגולשים של Myturkey

הצג שאלה לגבי קלאבים, טיולים ואטרקציות בטורקיה

ותהנה מנסיונם של גולשים אחרים שבקרו בטורקיה.

 ------------------------------------------------------------

 

 

 

 

 

 

 

 
 

יעדי נופש 
קפדוקיה

קולמוסים רבים נשברו בניסיון נואש לתאר במלים את נופי הירח של קפדוקיה. צוות ארץ וטבע הניח את מכשירי הכתיבה בצד ובמקום לתאר את הנוף יצא לטייל בו ברגל. לפניכם כמה הצעות מעניינות:

מאת:יעקב שקולניק

פרקים: 1. מ=Kızıl Çukur לכפר צ'בושין , 2. מצ'בושין לפשה באאי 3. מערוץ היונים לכפר גרמה 4. הערוץ הלבן  5. עמק איהלרה 6.הכנסיות של סואנלי 7. לוגיסטיקה 8. עניין

לפני שלושה מיליון שנה רגזה אדמתה של אנטוליה. הר ארג'יאס והר חסן החלו לפלוט אפר וולקני, שכיסה אגמים, נחלים וכל מה שנקרה בדרכו בשמיכה עבה של טוף. פה ושם גם ציפו קילוחי לבה את הרמה שנוצרה. סדרה של מהומות במעמקי אדמה גרמה למישורי הטוף לנטות צפונה, כלפי העמק של הנהר הגדול קיזיל אירמק. ואז באו הגשם והרוח ופיסלו בסלעי הטוף הרכים צורות מוזרות מאין כמותן, ממדרונות חשופי חמוקיים ועד עמודים זקורים חשופי חלציים.
אחר כך בא האדם. לפני 10,000 שנה צייר אחד מיושבי האזור התפרצות געשית של הר ארג'יאס. היצירה הזו, המוצגת במוזיאון לתרבות האנטולית באנקרה, היא כנראה ציור הטבע הקדום ביותר ששרד עד ימינו.
באלף השלישי לפנה"ס שלטה כאן הממלכה החיתית האדירה. בתקופה ההלניסטית מלכו כאן נסיכים מקומיים, שקנו להם שם עולם בסוסי הרכיבה המעולים שטיפחו. סוסים אלה הם שהעניקו למקום את שמו – קטפטוקא - שמשמעותו בשפה המקומית הייתה כנראה "ארץ הסוסים המאולפים". כיום ידוע האזור בשם קפדוקיה.
קל מאוד לחצוב בסלעי הטוף הרכים של קפדוקיה. מאז ימי קדם ועד העשורים האחרונים של המאה העשרים התגוררו רוב התושבים במערות שחצבו. הם נהנו מפלגים קטנים, מאדמה פורייה ומכך שארצם המבודדת והמוזרה שכנה מחוץ למרכז העניינים, נטושה לנפשה.
מי שניצל את העובדה הזו היו נזירים ביזנטיים, במיוחד אחרי שהערבים כבשו את המזרח התיכון, מצאו נוצרים רבים מקלט במרכז אנטוליה. נזירים ממצרים, מסוריה ומארץ ישראל מצאו כאן מקלט בטוח. הכנסיות ותאי המגורים שלהם בנויים בתוך הסלעים ולעתים קרובות קשה מאוד לגלות את הפתחים והחלונות, שהוסוו היטב זו שיטת מגורים מעולה למי שרוצה להתבודד ולהתרחק מאנשים אחרים.
בסוף המאה ה=11 כבשו התורכים הסלג'וקים את האזור. הסלג'וקים גילו סובלנות כלפי הנוצרים ובזמנם אף נבנו כנסיות בקפדוקיה. האווירה באזור השתנתה. הסלג'וקים פיתחו מאוד את המסחר ודרך המסחר החשובה שלהם חצתה את קפדוקיה וקישרה את בירתם קוניה עם הערים החשובות קייסרי וסיוואס. לאורך הדרך נבנו ח'אנים יפהפייים, שחלקם עומדים שלמים גם בימינו. הח'אנים, הבנויים כמבצרים, עודדו את הסוחרים והנוסעים לעבור בדרך ללא חשש. באותם ימים נבנים בקפדוקיה בתי מגורים מאבן, מסגדים ובתי מרחץ, שלא מעט מהם שרדו עד ימינו.
כפרים נוצריים המשיכו להתקיים כאן גם בתקופה העות'מאנית, עד שנת 1923, עת חתמו התורכים והיוונים על הסכם חילופי אוכלוסין. התושבים הנוצרים נאלצו לעבור ליוון. אנשי הכפרים המשיכו להתגורר בבתי מערות עד שנות ה=70 של המאה ה=20. הם עברו לבתים מודרניים, מותירים את בתי האבן היפים, על מערותיהם, לתיירים סקרנים שבאים להתרשם ולתמוה למראה האזור המוזר, שאונסק"ו הכריז עליו בשנת 1986 כאתר מורשת עולמי.
ויש גם קשר ישראלי. הורדוס השיא את אחד מבניו לגלפירה, בתו של ארכילאוס, מלך קפדוקיה. קפדוקיה נזכרה גם במשנה בדיון גירושין סבוך. אם נשא אדם אישה בקפדוקיה וגירש אותה בישראל, באיזה סוג כסף ישלם לה, קפדוקי או ישראלי? יש קצת חילוקי דעות בעניין, ואנחנו אומרים – קחו לכם אישה מפתח תקוה ואל תסתבכו בעניינים כאלה.
רוב התיירים מסתפקים בביקור באתרים הרשמיים, שאליהם הם מגיעים ברכב. רק מעטים מהם צועדים בין אותם אתרים. ברשימה זו ננסה להשלים את החסר ולצייר כמה מסלולים רגליים, שיש בהם כדי להוסיף לחוויית הביקור בקפדוקיה. כדאי לשים לב להערות הבאות: מאמצע יוני עד אמצע ספטמבר לא מומלץ לטייל ברגל בשעות החמות של היום. הצטיידו בכמויות מספיקות של מים. אין מפות טיול טובות, אך הסיכוי ללכת לאיבוד בין הכפרים קלוש.

1. מ=Kızıl Çukur לכפר צ'בושין
נקודת התחלה: תצפית העמק האדום (Kızılçukur). השילוט מכוון ל=Sunset point.
נקודת סיום: הכפר צ'בושין (Çavuşin).
אופי המסלול: נוח. מסומן בחצים אדומים.
משך המסלול: כשעתיים.
הכניסה לתצפית בתשלום (אם השומר בשער).

לנקודת ההתחלה מגיעים מכביש Nevşehir – Ürgüp, בכביש הפונה צפונה מול הכניסה לכפר Ortahisar. נוסעים בכביש כ=1.5 ק"מ עד לרחבת החניה של התצפית. מי שנוסע בתחבורה הציבורית יכול לרדת בצומת ולצעוד בדרך הסלולה, בין כרמים ועצי משמש.
מרחבת התצפית רואים במערב את המצודה הבולטת של הכפר Uçhisar, אחת מנקודות האחיזה הבולטות בנוף. למרגלותיה נראים היטב בתי הכפר גרמה.
שני שבילים מגיעים מכאן לצ'בושין: שביל אחד יורד שמאלה ל"עמק האדום" שלמרגלותינו (Kızılçukur), חולף על פני מספר כנסיות חצובות ומתעקל ימינה דרך הערוץ הגדול Zindanönü לכיוון צ'בושין. השביל השני ממשיך היישר לפנים ומלווה את העמקים הנזכרים בשלוחה שבין העמקים. אנחנו בעד האפשרות השנייה, המעניקה הזדמנות להשקיף על נופי הירח של הדרך מלמעלה. המחזה מרהיב. שימו לב בדרך לשיחי שקד הבר, הפורחים בחודשים מארס-אפריל בפריחה ורודה ולכמה עצי ערער אדום וערער ארזי שאיכשהו שרדו כאן.
אנו חולפים על פני "ערוץ הוורד" (Güllüdere) ומגיעים לחרוט סלע גדול ולידו כנסייה חצובה בסלע - "כנסיית הצלב" (Haçlı Kilise). בעונת התיירות מפעיל כאן מישהו "בית קפה" מאולתר ודוכן מזכרות. מי שיטפס בסולם העץ הקטן לכנסייה יגלה מיד את הסיבה לשמה: צלב גדול ויפה חקוק לכל אורך תקרתה. העיטורים החקוקים בסלע מעידים על קדמוניותה של הכנסייה, כנראה מהמאה החמישית לספה"נ. ספסלי אבן חצובים בקירות האולם המרכזי. הציורים שבאפסיס, כנראה מהמאה ה=12, נותרו שמורים היטב. במדליון גדול, מעל למזבח, נראית דמותו של ישו ומתחתיה ציורי קדושים. מתחת למדליון חצובה בקיר גומחה, שנועדה כנראה לפסל.
גם מכאן אפשר להמשיך בשתי דרכים. אפשר לרדת שמאלה ולהגיע דרך ערוץ קטן אל הערוץ הראשי (Zindanönü) וימינה בדרך העפר לצ'בושין. אפשר להמשיך על השלוחה עד לעמק הבא, הפוגש את הדרך הרחבה שבעמק קרוב יותר לצ'בושין. בדרך נצעד צפונה מהלך דקות אחדות ודרך בית הקברות של צ'בושין נגיע למרכז הכפר. מי שרכב מחכה לו, יתפנה בעזרתו מהכפר. אם לא - יוצאים לכביש הראשי ונוסעים בתחבורה הציבורית.


2. מצ'בושין לפשה באאי
נקודת התחלה: כיכר הכפר צ'בושין (Çavuin).
נקודת סיום: פשה באאי (Paşabağı) לבעלי רכב מאסף, או חזרה לצ'בושין לחסרי רכב.
אופי המסלול: נוח.
משך המסלול: כשעה לכיוון אחד. חובה להקדיש לפחות שעה לסיור בצ'בושין.
הערה: ניתן לחבר את המסלול הזה למסלול מס' 1 וליצור מסלול בן 3-4 שעות.

הכפר צ'בושין הוא מהכפרים היפים בקפדוקיה. הצוק הענק המתנוסס מצפון לכיכר הכפר הישן עמוס בבתי מערות. תושבי צ'בושין התגוררו בבתי מערות במדרון התלול עד שנות ה=80 ואז עברו לכפר החדש, השוכן למרגלותיו המערביים של הצוק.
נעלה מהכיכר מזרחה ברחוב ישן של הכפר, תוך כדי שיטוט בין הבתים המציגים דוגמאות יפהפיות לאופי הבנייה הקפדוקי. בבתים רבים נותרו הקשתות שנושאות תקרה הבנויה מלוחות אבן. נטפס לאיטנו בשביל כשמטרתנו היא להגיע אל החוטם של הצוק - בפינה המערבית שלו. ליד מעקה עץ נגלה את הכנסייה המרשימה על שם יוחנן המטביל.
הכנסייה, שהייתה אתר חשוב של עלייה לרגל, נחצבה כנראה במאה ה=5 בדמות בסיליקה גדולה. משני צדי האולם המרכזי השאירו החוצבים עמודי סלע טבעיים. ביניהם הוסיפו, בכל צד, שני עמודים עגולים ומרשימים בחוסנם, הנושאים שלוש קשתות יפהפיות. ליד האפסיס, מימין, מתאר ציור את שלומית המבקשת מהורדוס אנטיפס את ראשו של יוחנן המטביל על טס. הכנסייה הייתה בשימוש עד שנת 1923 (למרגלות צ'בושין נמצאת כנסייה המנציחה את הקיסר הביזנטי ניקופוראס פוקאס, שעבר בשנת 964 בקפדוקיה בדרכו לקרב נגד הקיליקים. יש להניח שגם הקיסר, כמונו, ביקר בכנסייה.
נחזור דרך מעקה העץ ונטפס לראש צוק הסלע. מעבר לו נמצא עמק גדול ובו עמודי סלע מרהיבים. בצוקים המקיפים את העמק ומתנשאים כ=50 מטרים מעליו, חצובות מערות שבהן גידלו יונים.
נאגוף את העמק מימין בשביל ברור. עד מהרה נגיע לאזור שבו "צומחים" עמודי אבן העשויים מסלעים אדמדמים ומשם נרד אל עמודי הסלע הגדולים והמפורסמים של פשה באאי (Paşabağı). ביניהם נמצא עמוד מהולל בעל שלוש כיפות, מהמונצחים ביותר בצילומי קפדוקיה. המקום הזה שוכן בצד הכביש המוליך למוזיאון הפתוח בזלווה (Zelve). הדוכנים הרבים שבמקום מעידים שזוהי אחת מנקודות עצירת החובה של האוטובוסים עמוסי התיירים בדרכם, העוצרים כאן לצילומים.
ההתפנות בתחבורה ציבורית מכאן קשה (בקיץ – דולמוש אחד בשעה). אפשר לצעוד בצד הכביש מערבה לצומת הבאה מאבנוס (1.5 ק"מ) או לחזור לצ'בושין.


3. מערוץ היונים לכפר גרמה
נקודת התחלה: הכפר אוצ'היסאר (Uçhisar)
נקודת סיום: המוזיאון הפתוח בגרמה (Göreme).
אופי המסלול: מסלול נוח, כולל טיפוס קל.
משך ההליכה כ=5 שעות. אפשר לגזור אותו לקטעים הבאים: עמק היונים – או'צהיסר: כשעה. סיור באוצ'יהסר: כשעה. אוצ'היסאר – גרמה: כשעה. המוזיאון הפתוח בגרמה – כשעה וחצי.
הכניסה למוזיאון הפתוח בגרמה ולמצודה באוצ'היסאר בתשלום.

המסלול
מכיכר הכפר אוצ'היסאר, למרגלות המצודה, נצעד דרומה כ=500 מטרים ברחוב המוליך לכביש נוושהיר. עמק היונים (Güvercin Vadisi) מלווה אותנו משמאל. מול מפעל האוניקס תגלו יש שלט קטן שמכריז על הירידה לעמק. דוכן מזכרות ולידו עץ יבש נושא כדים הוא סימן ברור שמכאן אפשר לרדות בנוחיות לעמק הצר. בחורף ובאביב זורם בו פלג קטן בין מדרונות לבנבנים ומאדימים של טוף. מקור המים הם השלגים המפשירים, המחלחלים בקרקע הטוף ופורצים ממנה בערוצים.
לאחר שעוברים דרך מנהרה גדולה, שגובה תקרתה חמישה מטרים, נפנה ימינה בשביל קצר המטפס במדרון לחזית בת שלושה מפלסים חצובים בסלע. בחזית חקוקים מלבנים גדולים ומעליהם שלושה או ארבעה פתחים ריבועיים קטנים. בכל מפלס נפרץ חלון גדול אחד, או שניים. מעל כל אלה נראים שרידים של מבנה בנוי.
ניכנס למפלס התחתון שבו נמצאים כמה אולמות. בקירות חצובים כוכים המזכירים מאוד את כוכי הקולומבריה של בית גוברין, אלא שכאן הם כפולים מהם בגודלם - רוחבם כחצי מטר וגובהם כ=30 ס"מ. במקומות רבים בקפדוקיה גידולו התושבים יונים בצורה כזו והעמק שלפנינו זכה בכבוד להיקרא על שם העניין הזה.
בצד כוכי היונים נראים גם חורים קטנים בקירות, ששימשו נקודות אחיזה למוטות עץ. על המוטות תלו כלים ובהם מים ומזון ליונים. מבעד לפתחי החלונות הגדולים השליכו המגדלים את זבל היונים לנחל, והשתמשו בו לזיבול שדותיהם. החלונות ניתנים לסגירה מבפנים, דבר שמונע מטורפים לחדור ל"שובך". היונים, לעומת זאת, יכלו לצאת מהשובך ולחזור אליו דרך הפתחים הקטנים שמעל לחלונות.
התושבים ניצלו את היונים גם למאכל ביצים ובשר ולהעברת דואר. בחלמון הביצים השתמשו גם כדי לצפות את הטיח שעליו ציירו פרסקאות וגם את ציורי הפרסקו עצמם. החלמון העניק להם ברק מיוחד.
לאחר שעוברים חורשת צפצפות יפה, נראים משמאל בתי הכפר אוצ'היסאר. כאן ניפרד זמנית מהערוץ, הממשיך הלאה במורד, ונטפס שמאלה. עד מהרה נגיע אל בתי מערות עזובים ונעלה ביניהם בסמטאות הכפר. לכל בית, הבנוי מאבן הטוף המקומית, יש מערות ששימשו כמחסנים וכבתי מלאכה. רוב הבתים חרבים, אך נותרו גם כמה שלמים, מעוטרים בקישוטים חקוקים בסלע. שלט בתורכית מזהיר מפני כניסה לתוך הבתים, מחשש להתמוטטות. פה ושם יש בתים משוקמים, המשמשים כפנסיונים נפלאים להתארח בהם.
כל השבילים מובילים למרכז הכפר שמעליו מתנשאת המצודה של אוצ'היסאר. לפני שנעלה אליה כדאי לשים לב לחנות העתיקות של Mehmet Yuğran. האיש למד צורפות באיזמיר ומציע לא רק תכשיטים וחפצים כפריים ישנים שנאספו ברחבי קפדוקיה, אלא גם דלתות מגולפות בסגנון קפדוקי, מעשה ידיו. תחביבו הוא איסוף מנעולים ישנים. אחדים מהם מתוחכמים להפליא, ובקרוב הוא עתיד להציגם בתערוכות ברחבי תורכיה.
המצודה של אוצ'היסאר היא גוש סלע ענק, המתנשא כ=50 מטרים מעל סביבתו (הכניסה בתשלום). המצודה שימשה עד התקופה הרומית כמקום מושבם של מושלי האזור. מאוחר יותר הפכה למקום תצפית. לפני הפסגה, משמאל לשביל, נראים שרידי בור מים גדול, שבחלק מדופנותיו עוד נותר הטיח. בפסגה ממש נראים קברים חצובים.
בתוך הצוק חצובות מדרגות המוליכות עד לפסגתו. הנוף המדהים מצדיק את מאמץ הטיפוס. מכאן רואים היטב את התחתרות הערוצים בטוף ואת הטיית האזור כולו צפוונה לעבר הנהר קיזיל אירמק, אחד הנהרות הגדולים בתורכיה. אי אפשר לראות את הנהר, אך רואים בקלות את בתי הכפר אבאנוס (Avanos), שהנהר עובר ביניהם. הרחק בצפון=מזרח נראה הר ארג'יאס הענק. מהמצודה רואים גם את תוויי השטח של מסלולים מס' 1 =2. למרגלותינו נמצא הכפר גרמה והמשך ערוץ היונים – מגמת פנינו.
נרד לערוץ. מעט הלאה הערוץ חצוב בתוך מנהרות בסלע. כאשר משמאל מגיע עמק נוסף ומתלכד אתנו, במקום שבו נראים עמודי סלע חדודים מרהיבי עין, זהו אות וסימן ברור שאנו קרובים לכפר גרמה.
השביל עובר ליד שני פנסיונים יפים (Gümüş ו=Elif Star Hotel), שחדריהם חצובים בסלע. עוד מעט קט ואנו במרכז הכפר, שבו שפע מסעדות. זהו מקום ראוי להפסקה ולארוחת צהריים קלה.
מכאן אנו ממליצים בחום לעשות את הדרך למוזיאון הפתוח של גרמה ברגל. למרות שצועדים בצד כביש סלול, הנוף וצורות הסלעים מרהיבי עין ויפים לא פחות מאשר בכל שביל נידח כלשהו. השיא מגיע כ=100 מטרים לפני הכנסייה הראשונה והחשובה ביותר במוזיאון (Tokalı kilise). פשוט עלו למדרון שמשמאל וצפו בנוף הירח של מאות חרוטי סלע ושלוחות סלע חדודות כחרבות מעוקלות, שבזכותן נקרא המקום עמק החרבות (Kılıçılar vadisi). גרמה, שנקראה קוראמה בתקופה הרומית, היא מקום הולדתו של הקדוש היירון, שהוצא להורג על קידוש הנצרות במאה השלישית, יחד עם 30 מחבריו. מניחים שבתקופה הרומית שימש המקום כאתר הקבורה של אנשי אבאנוס, היא ונסה הרומית.
הסיור במוזיאון הפתוח בגרמה עובר בין כמה וכמה כנסיות. הכנסייה החשובה נמצאת ממש בפתח מסלול הסיור במוזיאון. זוהי "כנסיית האבזם" (Tokalı Kılıse), הנקראת כך בגלל עיטור של אבזם הנמצא מימין לאפסיס. הכנסייה נחצבה בשני שלבים. אולם הכניסה של היום שימש ככנסייה הישנה והחלק החצוב מעבר לה הוא "הכנסייה החדשה". התיאורים של הכנסייה הישנה (ראשית מאה 10) נעשו בסגנון הפרוביציאלי המאפיין את קפדוקיה. הם מסודרים באפריז כמו בספר תמונות המציג את חיי ישו. טיפוס זה של עיטורים, הלקוח מכתבי דת, נמצא בכנסיות רבות מהמאה ה=10 בקפדוקיה והם מתארים אפיזודות מחיי מרים, ישו ויוחנן המטביל.
שלושת האפסיסים נמצאים מאחורי אזור מוגבה ומופרדים מהאולם המרכזי על ידי 4 עמודים. הציורים של האולם המרכזי צוירו בחצי השני של המאה ה=10 והם נעשו באיכות מעולה, אולי מכיוון שבתקופה זו שלט בביזנטיון הקיסר ניקופוראס פוקאס, שהיה בן קפדוקיה.
החלל גדול יותר באולם המרכזי נתן אפשרות לאמנים להיכנס לפרטים בעבודתם. רוב הנושאים דומים לכנסיות אחרות בקפדוקיה, אך יש גם נושאים ייחודיים כגון הבשורה, ביקור מרים אצל אליזבת, רצח התמימים על ידי הורדוס וריפוי העיוורים. איכות הציורים מעידה שהם לא נעשו על ידי אמן מקומי, אלא אמן בעל יכולת, שבא כנראה מעיר הבירה.


4. הערוץ הלבן Ak vadisi
נקודת התחלה: החלק הצפוני של אוצ'היסאר, ליד חנות האוניקס Özler Centre.
נקודת סיום: כביש Göreme - Çavuşin.
אופי המסלול: נוח, בירידה.
משך המסלול: כשעתיים.
הערה: אפשר לשלב את מסלול מס' 3 עם מסלול זה ולעלות בערוץ הלבן בכיוון ההפוך המתואר כאן. כך יוצרים מסלול רגלי מעגלי למיטיבי לכת, שנמשך כ=6 עד שבע שעות.

המסלול
מרחבת החניה של מפעל האוניקס יורדת דרך רחבה צפונה בראש שלוחה צרה. הרעיון הוא לרדת לוואדי שממערב (משמאל). לאחר כשלוש דקות הליכה בדרך העפר מוצאים את השביל היורד בתלילות לתוך הוואדי. מעתה נצעד בערוץ צר בין קירות לבנים, כשעצי צפצפה מלווים אותנו בדרכנו.
מטרתנו העיקרית, מלבד ההליכה המהנה, היא להגיע לאחד העמקים המיוחדים והמוזרים בקפדוקיה. יש המכנים את העמק בשמות כגון "עמק האהבה" ו"עמק האצבעות". כינויים אלה ודומיהם הם ניסיונות מגושמים להתחמק מתיאור קולע יותר של עמודי סלע בהירים ותמירים, המזדקרים השמיימה כשראשיהם מכוסים בעטרת סלעים קשים יותר דמויי עורלה.
העמק מסתיים בכביש שבו יש לפנות (מזרחה) ימינה ולהגיע לכביש גרמה – צבושין. אם יש רכב מאסף – מה טוב. אם לא – אפשר לצעוד לכפר גרמה, מהלך כחצי שעה ולהתנייע משם ליעד הבא.


5. עמק איהלרה (Ihlara vadisi)
נקודת התחלה: הכפר Ihlara.
נקודת סיום: הכפר Belisirma.
אופי המסלול: נוח, לאורך שבעה קילומטרים של נחל זורם. רוב הדרך מסומנת בעיגולים ירוקים קטנים.
משך המסלול: כשעתיים הליכה בנחל. מומלץ להקדיש עוד כחצי שעה לשיטוט בכפר בליסירמה.
הכניסה בתשלום.
הערות: 1. ההתפנות מבליסירמה קשה ללא רכב מאסף. מומלץ להצטרף לטיול שמארגנים סוכני הנסיעות המקומיים. 2. כדאי להתארגן לפיקניק בצד הנהר (אין להבעיר אש בשטח בשום פנים ואופן). 3. בקיץ – טבילה בנהר היא מצווה.

עמק איהלרה הוא קטע בנהר מלנדיז (Melendiz), המנקז את הרי מלנדיז והר חסן. הנהר זורם צפונה עד שהוא דועך אי שם ליד אגם המלח הגדול (Tuz Gölü). בצד הנהר נמצאו שרידי התיישבות אדם כבר מהתקופה הניאוליתית (6,000 לפנה"ס). רוב השרידים שנראים כיום במערות הרבות שנחצבו בצוקי הנחל הם מהתקופה הביזנטית והלאה. במקומות שבהם הקניון "נרגע" הוקמו ארבעה יישובים – Ihlara, Belisirma, Yaprakhısar ו=Selime.

המסלול
כדאי לעצור לתצפית ליד השלט המבשר על הכפר Ihlara. כאן יש תצפית מלמעלה על קניון הטוף הנהדר, שכתפיו הזקופות מתנשאות 70 עד 150 מטרים מעל לנחל. משמעות השם Ihlara היא "עמק השמיים", תרגום ישיר של שם הכפר היווני פריסטירמה, שהתקיים כאן לפני הכיבוש העות'מאני.
הכניסה לקניון נמצאת בחלק הצפוני של הכפר. צועדים בגדה השמאלית, במורד הנחל, לאורך יער גדות נחלים של עצי ערבה, חלקם בעלי גזעים אדירים. עד לכפר בליסירמה תוכלו לגלות ליותר מעשר כנסיות, שהכניסה אליהן משולטת היטב. אין טעם להיכנס לכולן. ציורי קיר מרשימים למדי נותרו בכנסיית Kokar kilise, הראשונה שבה נפגוש בגדה השמאלית. בתקרת המערה מצויר צלב גדול ומרשים.
בערך באמצע הדרך לבליסירמה מתוח על הנהר גשר עץ קטן, המוביל למשטח רחב יחסית בגדה הימנית של הנחל. כאן עורכים באפריל את פסטיבל איהלרה. סמוך לגשר הזה עולות שמאלה מדרגות לכנסיית Ağaçaltı kilise, שגם בה נותרו ציורי קיר יפים למדי.
סמוך לגשר הקטן נמצא גשר עץ גדול יותר, המוביל לכנסיות בגדה הימנית של הנחל. המרשימה שבהן היא "כנסיית הנחש" (Yılanlı kilise), שזכתה לשמה בזכות ציור שנמצא בקיר שמשמאל לכניסה. זהו תיאור של יום הדין שבו נראה מלאך מעניש באמצעות נחש גדול אדם שחטא, בעוד אחרים מחכים בתורם להיענש.
בקצה הקניון, למרגלות הכפר בליסירמה, מחכות לכם כמה מסעדות. אל תשכחו להקדיש זמן לשיטוט בכפר היפהפה, שבו נותרו בתי אבן רבים המייצגים את סגנון הבנייה המסורתי של קפדוקיה.
אפשר להמשיך ברגל לכפר סלימה, מהלך שעתיים נוספות, אך רוב המטיילים תופסים את העקרון עד כאן.

6. הכנסיות של סואנלי (Soğanli)
נקודת התחלה וסיום: כיכר הכפר הישן סואנלי.
אופי המסלול: נוח.
משך המסלול: כשעה.
הערות: 1. מומלץ להצטייד בפנס.
2. סואנלי מציינת את הקצה הדרומי של קפדוקיה. לשוכנים במרכז קפדוקיה מומלץ להגיע לכאן בדרך דרומה ולא בנסיעה מיוחדת למקום.
3. כדאי לעצור בדרך בכפר מוסטפה פשה (Mustafapaşa) וליהנות ממראה הבתים הישנים, ביניהם כנסייה (סגורה) ומבנה המשמש כיום כמכללה ונבנה במקור בראשית המאה ה=17 על ידי איברהים פשה, חתנו של הסולטן אהמט I. כמה ק"מ משם נמצאו לפני כשלוש שנים שרידי היישוב הרומי סובסוס (Sobesos), שבו נחשפו בית מושל עם רצפות פסיפס וכנסייה ביזנטית.

מסלול ההליכה בכפר סואנלי
הכפר הישן סואנלי ננטש ותושביו שוכנים בכפר חדש, כשלושה קילומטרים. נחנה את הרכב בכיכר הכפר הישן ונפנה אל הגשר החוצה את הפלג של סואנלי ומטפס במקביל אליו. נטפס מעט בדרך הסלולה עד שנראה מימין את השלט המפנה ל"כנסיית הראש השחור" (Karabaş kilise), שזכתה לכינויה בשל ההילות הכהות המקיפות את ראשיהם של הקדושים המתוארים בה. הציורים כאן, כמו ברוב כנסיות קפדוקיה, שייכים למאה ה=10 ולמאות 12-11. מימין לכניסה אפשר לזהות בקלות את התיאורים של הולדת ישו ואת הביקור בבית המקדש. מעל לפתח מתואר טקס ההשתנות של ישו (הטרנספיגורציה). משמאל לפתח מתוארים ישו הצלוב ותיאור התחייה. אם נספור את השליחים של ישו, המתוארים מימין ומשמאל, נראה שמדובר ב=11 מהם בלבד. כנראה שהענישו כאן את יהודה איש קריות על בגידתו בישו.
הכנסייה הבאה, מימין, נקראת "כנסיית הנחש" (Yılanlı kilise). שמה המקורי היה כנסיית ג'ורג' הקדוש. ג'ורג' מתואר משמאל לפתח כשהוא מתגבר על דרקון בדמות נחש גדול. בקיר הימני מתוארים אברהם, יצחק ויעקב ושישה שליחים, מול ששת השליחים האחרים של ישו, המתוארים בקיר שמולם. מאחוריהם – חיילים נושאי נשק ומלמעלה משקיפה עלינו ועל כל המחזה דמותו של ישו.
הכנסייה היא חלק ממנזר המקיף מעין חצר פנימית, שלתוכה נפתחים עוד שני פתחים חצובים. בפתח הקרוב לכנסייה לאחר שעוברים מנהרה באורך כעשרה מטרים, מגיעים למערה ששימשה כאורווה. בפתח השלישי נותרו שרידי חדר האוכל של המנזר ובו שולחנות נמוכים חצובים בסלע. הפתח השלישי בחצר מוביל למחילת מסתור ובה אבן גולל שאפשר היה לגוללה ולחסום את הפתח.
מול כנסיית הנחש יורדים שמאלה לפלג, צועדים בו מעט ומטפסים לגדה הימנית כדי לצפות באחת הכנסיית המוזרות ביותר בקפדוקיה – כנסיית הכיפה (Kubeli kilise). כבר ממרחק אפשר להבחין בכיפתה המשונה, המשווה לכנסייה מראה של טירה קטנה מהאגדות. זוהי דוגמה נדירה לכנסייה שנחצבה גם מבחוץ כדי לעצב בה כיפה.
מעט הלאה מכאן נמצאת "הכנסייה הנחבאת" (Sakal kilise), הנקראת כך משום שהיא שוכנת בקומה שמתחת למבנה הנראה מהשביל.
השביל מגיע לנקודה הצופה על בתי הכפר הישן. מכאן יורדים אל כיכר הכפר, שם אפשר ליהנות ממראה הבובות המסורתיות שבנות הכפר יוצרות ומארוחה במסעדה המקומית.

לוגיסטיקה
הגעה לקפדוקיה - טיסות סדירות של תורקיש איירליינס מגיעות מאיסטנבול לקייסרי, המרוחקת כ=60 ק"מ מקפדוקיה התיירותית.
הדרכה והזמנת לינות: סוכנות Anahita@anahitatravel.com, טל' ++90.384.214.2202

עניין
אורתהיסאר - המוזיאון האתנוגרפי שבכיכר הכפר מציג בצורה יפה את אורח חיי הכפר בקפדוקיה. שימו לב למחסני ההדרים במערות, ליד הכפר.
כדור פורח – כחמש חברות מציעות סיורים בני שעה בכדור פורח. מחיר: כ=120 אירו למשתתף.
מועדוני לילה – בקפדוקיה פועלים כמה מועדוני לילה שבהם מציעים ריקודי פולקלור, נגינה ורקדנית בטן, מלווים בארוחת ערב. המועדונים פועלים במערות חצובות. בילוי נחמד מאוד בן כשעתיים וחצי. הוותיק שבהם ובהחלט מומלץ הוא Yaşar Baba, סמוך לאוצ'היסאר.
מופע של הדרווישים המחוללים – מופע בן 45 דקות המתחיל בשעה 21:00 בחאן הסלג'וקי Sarıhan, ליד אבאנוס.
חמאם תורכי – באורגופ פועל בכיכר המרכזית חמאם שנבנה בתקופה הסלג'וקית. פועל בדרך כלל עד השעה 20:00.
תכשיטים ועתיקות – Azizbaba, אורגופ. שתי חנויות זו מול זו במרכז העיירה. מבחר משכנע. עזיז, בעל המקום, לבבי ביותר ונגן סאז מופלא. www.turk-web.com/aziz.

 

 


 

 My Turkey אינו אתר מסחרי ויעודו להציג את אתריה המגוונים של טורקיה לתייר הישראלי.
(טורקיה, תורכיה, חופשה בטורקיה, קלאבים בטורקיה, איסטנבול, אנטליה, בודרום)
כל ההצעות של חברות מסחריות באתר זה הן על אחריות החברות בלבד.
כל הזכויות שמורות (C) לMy Turkey

איי-מארק אימג' סטודיו
אפסייט - בניית אתרים | קידום אתרים בניית אתרים אפסייט
קישורים